רן שבני, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בויצו חיפה פתח את שנת ההרצאות החדשה בסטודיו 6B, בהרצאה מרתקת שנוגעת לכולנו.

 

 

נשאלת השאלה –”מה מוכרים לנו ואיך?”. אלה אמנם דברים שלכאורה מובנים לכולנו, אך הם בעצם עוברים לידנו.

יש קשר גדול בין אופנה, מיניות, סלבס, אייקונים, וניתן לומר שהכל קשור לתעשייה גדולה הנקראת “אופנה” ובה עושים כסף רב. כיצד?

 

–          תחילת שנות ה 60

o        אליזבת טיילור עלתה על המפה בסרט “לאונרדו וקליאופטרה” כאשר הופיעה מאוד חשופה. טיילור הפכה לסמל סקס, בעלת חזה שופע, אלגנטית ואצילית. כשהתבגרה הפכה למוזה עבור מעצבי אופנה שעיצבו בגדים במיוחד עבורה ובהשראתה. 

–          שנות ה 60

o        שנות ה 60 היו מלאות באהבה, סקס ורוקנרול. דוגמנית העל הראשונה – טוויגי. מצד אחד טוויגי הייתה לאייקון אופנתי ומצד שני לסמל סקס של ממש. טוויגי מציגה רזון על גבול האנורקסיה – שונה לחלוטין מאלזיבת טיילור שהייתה קצת לפניה. טוויגי הפכה להיות מובילת טרנדים ומעצבים רצו שתדגמן להם קולקציות. גם היא הפכה לאייקון אופנתי. 

–          שנות ה 70 

o        להקת “אבבא” זוכה באירוויזיון וחבריה הופכים למובילי אופנה, אשר שידרו דבר מה מאוד משפחתי (היו 2 זוגות נישואים). הלהקה הייתה לסמל גם בנושא המוזיקה וגם בנושא האופנה. גם כאשר מסתכלים על התמונה “הכי חשופה” היא אינה מאוד חשופה בסטנדרטים של היום.

–          אמצע שנות ה 70

o        גרייס ג’ונס הפכה לסמל האנדרוגינוס. אישה מאוד גברית. גרייס ג’ונס משכה את עולם האופנה למקומות מאוד גבריים, חליפות גברים, כתפיים רחבות וכו’.

o        באותה התקופה היה גם דיויד בואי – גם הוא סמל אנדרוגינוס של ממש.

o        כך התחילו הפקות אופנה שהתעסקו במגדר.

–          שנות ה 80

o        התקופה הושפעה מאוד בעקבות הסרט “פלאשדאנס”. חושפים כתף אחת, חותלות וחולצות רפויות. 

o        נראה שבתקופה זו נעו ממקום של “לחשוף” לטרנד ההיפ הופ שבו מתכסים לחלוטין בבגדים ועוד יותר מכך מתכסים ב”בלינג בלינג” (תכשיטים, שעונים וכו’). מראה זה אומץ ע”י צעירים רבים, בייחוד אצל יפנים צעירים.

–          שנות ה 2000

o        אברקרומבי אנד פינץ’ היא חברה אמריקאית שפונה לילדי הקולג’ הטיפוסיים, “חנונים” ומעצבת לבוש אשר נועד להם: ג’ינסים, טישרטים, בייסיק ובגדים קצת “משעממים”. בשנות ה 2000, החברה הבינה את הכוח שיש בהצגת בגדים עם אוריינטציה מינית  – הם הרי פונים לצעירים (בני 18-21). הם קיבלו החלטה  – שינו את הקטלוגים המשעממים ועברו לשיטה של “סקס מוכר”. בשנה אחת הם עשו מהפך משמעותי, לא בבגדים – הבגדים הם אותם בגדי בייסיק – אלא באופן הפרסום. קטלוג הבגדים החדש שלהם מציג אנשים עירומים לחלוטין –  60% עירום ו-40% עמודים של בגדים. נשאלת השאלה – מה הם מוכרים? הצעד הנועז שלהם הביא לכך שבסוף שנות ה-2000 נאסר על החברה למכור את הקטלוג בחנויות והיא חוייבה להכניס את הקטלוג למעטפות אטומות בעת השליחה לקהל לקוחותיה.
גם היום אברקרומבי היא חברה מצליחה עם חנויות בכל רחבי העולם.

 

אם כן, האופנה הושפעה בכל עשור מאייקונים שונים והשפעות חברתיות. התוצאה היא קו אופנתי ברור לכל תקופה:

–          שנות ה 60 – קצר, שדוף, צבעוני

–          שנות ה 70 – פדלפון, מגדר מעורבב

–          שנות ה 80 – עקבים וחותלות

–           שנות ה 90 רחב, רחוק מהגוף, מנצנץ

בעצם, לכל תקופה יש את הסקסיות שלה, עד שהגיעה אישה ששינתה זאת – ליידי גאגא.
לאמיתו של דבר, לא מדובר בה עצמה, אלא באנשי תדמית שעומדים מאחוריה וצוות שלם שבנה אותה.
ליידי גאגא נראית לעיתים כמו מדונה, לעיתים כמו מרלין מונרו. בכל אירוע היא לבושה בצורה שונה לחלוטין אשר מרפררת לתקופה אחרת, לאופנה אחרת. היא נטולת טרנד. היא לובשת מה שהיא רוצה, אך בעצם הכל מוחצן. 

היא “התחפשה” לסקוטשברייט, לצווארון של האפיפיור, לשקית זבל, לכלה יהודיה.

ניתן לראות שלאורך שנים היא שברה כל מוסכמה שהייתה לנו ב-50 השנים האחרונות. כאמור, הכל מותר לדעתה.

ליידי גאגא לוקחת את האייקונים הכי גדולים שהיו ומחייה אותם בגרסה צעירה ועל הדרך מתגרה בכל מה שרק אפשר.

 

המעצב שלקח את מדונה והרים אותה עם החזייה שעיצב עבורה. בעצם, מעצב שמרים את עצמו דרך סלב באמצעות איבר מיני. הוא נתן לה אינטרפרטציות רבות לחזה ולבגדי הגוף. החזיה הזו מאוד מזוהה עם מדונה.

 

בעצם מדובר בבגד, במוצר. זו תעשייה של ביליונים, אך כיצד מוכרים זאת? באמצעות הזדהות, באמצעות סיפור, אורח חיים, סקס.

למשל, ראלף לורן מציג קולקציה משעממת מאוד אך הוא בעצם מוכר לייף סטייל. אנשים אשר רוצים להזדהות עם הדוגמניות, המשפחתיות – כלומר, זה משעמם ברמה העיצובית אך כולם רוצים להיות חלק מזה, להיות זה. בעצם אורח החיים הוא להיות חלק מהחברה.

באופן דומה כך זה עם סקס – אם נלבש את החולצה של אמברקומבי לכאורה נראה כמו הבחורים העירומים בקטלוג.

 

מדוע הדוגמנים תמיד רזים? חלקים? גבוהים? למה? הרי זה משהו בלתי מושג. בעצם מוכרים לנו חלום?

 

אירוטיקה מוכרת בושם – באותה התקופה שיצאה החזיה של מדונה, גוטייה הוציא את הבושם בצורת גוף. כלומר, גם הבקבוק משדר סקס. הבושם גברי של גוטייה מציג גבר חצי עירום סקסי – הרי זה בושם שאמור להיות לקהל יעד של גברים. ניתן לומר שגברים סטרייטים לאו דווקא יתחברו לזה, אך בעצם חלק גדול של קניות של גברים נעשות ע”י נשים ולכן ניתן לומר שאישה תקנה את הבושם לגבר שלה בתקווה שיראה כך (ולכן מכוון אליה).

 

 

 

תעשיית האופנה מבינה כיום (בניגוד לעבר) את הכוח בפרסום סקסי, ונעזרת בו על מנת למכור לנו כמה שיותר.