שישה חודשים חלפו להם מאז שסיימתי את לימודי בבצלאל. חצי שנה לגל הצונאמי שפלט אותי ואת שאר חברי הבוגרים מהרי ירושלים אל  חופי העיר הגדולה. קשה לי לעכל שהחוויה הזו כבר מאחורי: 4 שנים קסומות של לילות לבנים, חיתוך קרטוני ביצוע (וגם של קצוות אצבעות על הדרך), ביקורות נוקבות מול קהל לא מתפשר בכלל, ולילות בהם אין רגע שקט שכן גם מזמן המקלחת או לפני השינה אפשר להפיק רעיון טוב לפרויקט הבא. והנה, כשכמעט שכחתי איך זה להיות בצד השני, אני מוצאת את עצמי יושבת מול דף A4 לבן וריק ומנסה לחשוב על רעיון למאמר שעלי לכתוב לאתר הסטודיו.

הדף הלבן הזה שוב מזכיר לי את הרגעים בהם חשתי שפשוט אין לי רעיון לפרויקט. מעין חסם יצירתי מתסכל שמונע מאיתנו פשוט להתחיל לעבוד..

 

לכן החלטתי לכתוב על תהליך העבודה, שהוא למעשה הדרך הפתלתלה שבין רעיון לפרויקט מוגמר.

מאז שהתחלתי ללמד בסטודיו 6B, אני מבינה יותר ויותר כמה קל לדרוש מסטודנט עבודות שלמות, מקוריות ואיכותיות, וכמה קל לשכוח את מה שעובר עליו בדרך הארוכה והמתסכלת של היצירה.

 

את הלימודים שלי אני יכולה לחלק לשני חלקים – לפני שהבנתי מי אני כמעצבת, ואחרי כן. בעוד שבתחילת הלימודים יורים חיצים באפלה כשהמטרה היא שאחד מהם יפגע בלב המרצה, החלק השני מתחיל ברגע שלומדים איך ללחוץ על הכפתורים שידליקו אתכם, וזה אומר בעצם להבין מה אני אוהב, מהם הכלים שנוח לי לעבוד איתם, ומהו תהליך העבודה שנכון לי. 

 

לימודי עיצוב או אומנות למעשה יעילים בעיני כמו טיפול פסיכולוגי של 4 שנים. כזה שמציב אותך, מצד אחד מול האתגרים הקשים ביותר ומעמת אותך עם סיטואציות וחוויות לא תמיד נעימות, אך מצד שני מחזק ומחשל ומביא אותך למקום שלם יותר. מקום בו אתה מתאחד עם הייעוד שלך (וגם התחביב) בחיים.

 

מה שאני מנסה לומר זה שעומדת לפניכם, סטודנטים לעיצוב לעתיד חוויה מדהימה שבסופה יהיה לכם קל הרבה יותר להיכנס לתוך תהליך עבודה על פרויקט. סטודנטים רבים מגיעים להנחיות אישיות כאשר “אין להם רעיון”. התחושה הזו לא רק שמעכבת את תהליך יצירת הפרויקטים, אלא גם פוגעת בדימוי העצמי שלי כאדם יצירתי ששואף להביא את עצמו במיטבו לבחינות הכניסה. לומר שאתה תקוע במשבר יצירתי עלול גם להיעשות לנבואה המגשימה את עצמה.

 

על מנת לנסות ולעזור להביא אתכם לפרויקטים טובים ושלמים, המתכון הוא הנאה. כלומר יש לשאוף למצב בו אנו “עפים” עם הפרויקט, שרמת העניין שלנו במהלך התהליך נשמרת, שאנו חוקרים, ומעמיקים בנושא מתוך סקרנות ועובדים עליו שעות על גבי שעות מבלי להרגיש שהזמן רץ. הקושי העיקרי הוא באמת להגיע למצב כזה. בחרתי להציג דוגמה של תהליך עבודה על פרויקט אישי שלי, ומקווה שאצליח להסביר איך הסכימה הבאה מתממשת הלכה למעשה.

 

בהנחיות ראשונות אנחנו, המורים בסטודיו, נוטים לשרטט לכם סכמה דומה לזו שלהלן, המתארת את תהליך העבודה:

 

נושא (מחקר)

↓

מסר

↓

טכניקה

↓

מדיום ופורמט

מה שיפה בעבודת עיצוב היא שתמיד אנחנו מתייחסים לנושא מסוים המוכתב לנו על ידי לקוח, או במקרה שלכם סטודנטיםבמכינה, נושא שמעניין אתכם ואתם מעוניינים לחקור. לכן השלב הראשון יהיה לעשות שיעורי בית מקיפים בנושא – שלב שהוא ברובו מחשבתי. אנחנו למעשה נהיים מעורבים בנושא. כך שגם כשנסתובב ברחוב, תמיד יהיה בראשנו התחום הזה ונהיה ערניים לדימויים הקשורים אליו.

 

הטיפ שלי אליכם הוא לאתר עולמות דמיוניים שאתם נמשכים אליהם, זו ההזדמנות לעוף בשמי העולמות האלה ולתת לדמיון לחגוג. כך למשל, אחת העבודות שלי בלימודים, בקורס עיצוב ספרים, עסקה בשודדי ים ובעקבות ההחלטה על הנושא התחלתי במחקר קדחתני אודות העולם המרתק הזה.

 

השלב הראשון שלי היה שוטטות באינטרנט, עד כדי מצבים בהם פתוחות 40 לשוניות בדפדפן האינטרנט. כמה טוב שיש גוגל.

חיפשתי כל דימוי אפשרי שמתקשר לפיראטים, אוניות, תותחים, מפות אוצר ומפות ישנות בכלל, קראתי סיפורים על שודדי ים שהפליגו בים ועל מוצאם עד שלאט לאט המסר שלי רקם עור וגידים: בספר שלי אספר את סיפורה של ספינת פיראטים עתיקה.

גם לאחר שהגדרתי לעצמי את המסר במילים, עלי לברר מה יהיה אופן ההצגה האידיאלי למסר. ובהקשר לדוגמא שלי: אולי אספר סיפור מאויר על קורות הספינה? אולי אתמקד בשודד ים אחד? לבסוף הגעתי למסקנה שהכי ידליק אותי לזייף מסמכים ישנים שכביכול נמצאו בימינו, המתעדים פרטים טכניים אודות הספינה ומהווים למעשה מעין אקספוזיציה לסיפור ההיסטורי שלה.

וכך ערכתי לי רשימה של חלקי הספר:

*הצגת שודדי הים על פי דרגתם בספינה (לשם כך נדרשו כמה שעות כיפיות במיוחד של מחקר על דרגות פיראטים ותפקידים בספינה).

*המפלצות שפגשו (וניצחו) השודדים במסעותיהם בספינה.

*מבנה הספינה (שוב – מחקר על האגפים השונים באוניות ישנות ושמותיהם)

*מפת האוצר (איך לא?)

*פירוט כלי הנשק והשלל הקיים בספינה שנגנבו כמובן

לאחר הגדרת וחידוד המסר עלינו לבחור בטכניקה הנכונה ביותר לטובת העברת המסר. כדי לזייף רישומים ישנים שכביכול צוירו על ידי אחד מהשודדים בצוות, חיפשתי דרכים לשוות נייר מראה יישן ומתפורר. עקב תקלה מקרית של קפה שנשפך על דף נייר, (סיטואציה מעצבנת שהובילה להארה), החלתי בסדרת ניסויים עם קפה וניירות שונים, מצאתי שנייר ממוחזר ספוג בקפה וקרוע בקצותיו יהיה המצע האידיאלי בשבילי.

 

בחרתי לאייר בעיפרון וברפידוגרף שחור שכן לשודד ים לא היו צבעי אקריליק. וכך ימים כלילות ציירתי שודדי ים, יצורים ומפלצות ימיות, מפות אוצר, חרבות ומטבעות, את הסיפון ופרטי הספינה, מרתף התותחים וכו’ וכו’.

שימו לב שבכל שלב התהליך צריך לחשוב על המסר ולא לסטות ממנו.

 

השלב האחרון הוא שלב העריכה, ששווה להתייעץ במהלכו עם הרבה אנשים שאנו סומכים עליהם ולחתור להצגת הפרויקט בצורה הנכונה ביותר, שוב, להעברת המסר: האם הפורמט יהיה ספר? כרזה? פסל? מוצר? משחק קופסה? קמפיין פרסומי? השאלה המנחה היא מה משרת את הרעיון ולא בחירה אקראית של פורמט לפי החשק.

 

כשאנו מתעסקים בתיק עבודות למבחני כניסה, חשוב לקחת בחשבון גם את המראה הכללי של תיק העבודות. ואני לא מתכוונת על אריזה לתיק, אלא על איכות ורמת הגיוון בעבודות.

 

תיק העבודות הזה הוא למעשה צוהר אל נפשכם האומנותית, ומטרתכם היא להגיש לבוחנים טעימות ממה שמעניין אתכם. לכן בשלב החשיבה על עבודות חישבו גם כיצד להציג פרופיל מגוון אשר מורכב מעבודות שונות בנושאים שונים, פורמטים מגוונים וטכניקות מקוריות וחדשניות.

 

המסר העיקרי שלי אליכם הוא שהלחץ הטבעי בו אתם מצויים אמנם לגיטימי, אך אסור לנו לאפשר לו לחסום אותנו. אסור לנו לבזבז את כוחנו על מחשבות כמו “איפה אני עומד ביחס לאחרים” או “מה הבוחנים בבתי הספר לעיצוב מצפים שאראה להם”. הבוחנים מצפים לראות אדם מסקרן ומעניין, שלא מנסה להתאים עצמו לתבנית אלא מנסה לשדר את האמת הפנימית שלו.

תיק עבודות שנוצר בחדווה, ומדבר על כל נושא, אישי או ציבורי, אך מנקודת המבט האמיתית שלכם.

 

אל תתביישו להביא לראיון את השריטות שלכם – הבוחנים האלה רגילים לאנשים לא קונבנציונליים ודווקא מחפשים לראות את המקומות שבהם אתם שונים מאחרים.