המאה ה-16 מוזכרת ככזו אשר המצאות רבות מיוחסות לה. המצאות מעולם הטכנולוגיה וכן מהפילוסופיה. שיאו של הרנסאנס הביא עמו מחשבות חדשות על חיי האדם, מכאן נגזרו המצאות ורעיונות ששינו את שגרת החיים של האדם הממוצע. ההישגים האומנותיים והאדריכליים מלווים אותנו עד היום. בשנת 1508 נולד אחד האדריכלים החשובים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים; אנדראה פלדיו (Andrea Palladio), אדריכל איטלקי, בן הרנסאנס, פעל בצפון איטליה (בעיקר באיזור ונציה). פלאדיו אומנם חתום על מעל 120 מבנים, אך המורשת הגדולה ביותר שהותיר אחריו היא ה”וילה”. המושג “וילה” שגור בפינו, כולנו יודעים מה היא וילה או להצביע על אחת שכזו. התפתחות הוילה הייתה בעיקר בעקבות שינויים דמוגרפים, פוליטים וכלכליים. המוטיבציה לתכנון מבנה מסוג זה נבעה מהרצון של בעלי הון לקבל חלקה בטוחה ויציבה מחוץ לערים האיטלקיות. הוילה הינה צורת מגורים ייחודית למשפחה אחת בלבד, אשר מנהלת משק בית (עם או בלי משרתים) ושולטת בצורה פיזית ומנהלתית על השטח שסובב אותה. למעשה, הוילה אינה רק המבנה עצמו כי אם גם הסביבה המקיפה אותה. פלאדיו תכנן מספר רב של וילות אשר שילבו את חייהם של המשפחות העשירות והסביבה החקלאית שהקיפה את המבנה. פלאדיו לא היה הראשון שתכנן מבנים שראויים להיקרא וילות. כבר בתקופת האימפריה הרומית ידוע על וילות מפוארות (שאת המחקר סביבן ריכז האדריכל ואיש האשכולות ויטרוביוס). פלאדיו שאב את השראתו ממקורות אלו. הוא תכנן את הגנום הכי קרוב לוילות שאנו מכירים היום, בחלוקת החלל, בפונקציות ובקנה המידה. הוילות של פלאדיו פשוטות ומתוכננות בצורה מוקפדת. הקומות הראשונות מהוות את חדרי המגורים שסובבים את החלל הציבורי. חללים ציבוריים יהפכו עם השנים למה שאנו מכנים היום ” סלון” או “חדר משפחה”. הקומה העיקרית מוגבהת ויש לעלות מספר מדרגות אשר מחביאות תחתן איזור אחסון ומגורי משרתים. תחת הגג, מקום בו נוצר חלל מבודד, מאוחסנת תבואה ומצרכים שאינם מצריכים גישה יומיומית.

השימוש בחללים שנוצרים מתוך פונקציה (תחת המדרגות או תחת שיפועי הגג) מוכרים לנו עד היום ואנו מנצלים אותם בדרך כלל לאחסון או פונקציות שאינן מצריכות מרחב תנועה (שירותים?). את הוילות המפוארות של פלאדיו הקיפו מבנים נוספים שסודרו על פי הגיון אסתטי, בהם מחסנים ומכלאות לחיות. העתקים של וילות מפוארות אלה ניתן לראות במקומות רבים בארה”ב, וילות כאלו נבנו בעיקר במהלך המאה ה-18. בסרטו האחרון של הבמאי האמקריקאי קוונטין טרנטינו, “ג’אנגו”, מוצגות וילות “פלאדיאניות” שנבנו במרכז אמריקה. האדם הלבן חי כמלך ומשרתיו הם העבדים השחורים. מאז ועד ימינו התפתחה הוילה, השתנתה על פי הצרכים, אורחות החיים וקנה המידה. חלק מהוילות חזרו לתוך העיר במתכונת מצומצמת. היום הוילה היא מוצר פרברי וכל וילה שנמצאת במרכז העיר מעוררת עניין. אדריכלים בני ימינו ובמאה שנה האחרונות יצרו צורות ורעיונות שונים לבית המגורים המדובר. תקופת העבדות האמריקאית עברה וגם משרתים כבר אינם נחלתם המידית של כל בעל ממון, המשפחות קטנו ואת החיות משאירים ברפת בעוד שאנו מגדלים כיום רק חיות מחמד. בנוסף נוצרו פונקציות נוספות כמו תשתיות וחניה לרכב. גדולי האדריכלים הציגו את תפיסתם לגבי צורת המגורים בוילה, החל מקוטג’ים בריטים (מקינטוש, ווילאמס), בתי הערבות האמריקאיות של האדריכל האמריקאי פראנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright) ועד מכונות המגורים הפרטיות של האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה (Le Corbusier). הוילה (MRMM) שתוכננה על ידי האדריכל הגרמני יורגן ה. מאייר ושבנייתה הושלמה בשנת 2008, קבלה שבחים רבים ואף היו כאלה שהכתירו אותה כ”וילה של זמננו”. המבנה שהוא למעשה תוספת ושינוי (קיצוני) של וילה קיימת משנת 1984, נראית כמו משטח אחד שמשתנה בצורתו והופך מפני השטח למבנה, או נוזל מהמבנה עצמו לקרקע (תלוי איך מסתכלים עליו). העיצוב אומנם עדכני, מדויק ומרהיב, אך איכותה נמצאת בדיוק באותם המקומות בהם הצליחו אדריכלים גדולים אחרים לייצר את מבנה הוילה. היחס של המבנה לסביבתו ולשטח המקיף אותו, חלוקת החללים, פתחי האור ומערכות התנועה.

 וילה קורנרו – אנדראה פלאדיו 1552וילה קורנרו – אנדראה פלאדיו 1552