בקשנו ממיכל לשתף אותנו קצת על התערוכה:

 

לפני שלוש שנים יצאתי למסע שנכפה עליי. ככה פתאום בגיל 29 חרב עליי עולמי, או לפחות כך חשבתי באותה נקודת זמן. מדי יום אני מתרגלת לדייר החדש שלי במוח, ומגלה שהסרטן הוא כנראה המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים.

 

הרעיון לתערוכה התחיל כתרגיל כיתה בקורס כתיבה ב”גיבור תרבות”, והמשיך לחלק מרשימת חלומות שהצבתי לעצמי להגשים השנה. התערוכה הנה כתובה – בדיוק כך. כתבתי את המסע שלי בפרקים – חלקו דוקומנטרי, חלקו מורכב מפחדיי העמוקים והכמוסים ביותר לגבי העתיד. ולכל מסע יש סוף שאני מתקשה לכתוב.

 

הצלם יניב דרוקר שהפך לחבר אמת, מתבונן דרך העדשה בתהליך הסוחף, ונותן את הביטוי הוויזואלי של רגעי השמחה, העצב, התסכול והפחד, באמצעות אימאג’ים שונים ומפתיעים שלו ושלי.”