קרוב לוודאי שרבים בארץ לא שמעו או הכירו את השם מישל גונדרי (Michel Gondry) למרות שכבר חצה את סף “האנדרגראונד” והגיע גם למסך הקטן וגם לקולנוע, גונדרי עדיין שומר על צניעותו. גונדרי הוא במאי צרפתי, הוא אמן בחסד עליון, אשר המציא שפה ויזואלית שלמה. עבודותיו כולן נעות בין דמיון ופנטזיה לבין מציאות יומיומית, לעיתים מעט עלובה. הוא עדיין מתגורר עם אימו בעירה קטנה בצרפת, ועדיין משחק בצעצועים, מודלים וחומרים שונים. קליפ מדהים שיצר לשירם הנודע של הלהקה הצרפתית “דאפט פאנק” (Daft Punk) – around the world, בשנת 1997, פרסם אותו ברחבי העולם. מאז אותו הקליפ, כבר הספיק לצור ולביים קליפים לקיילי מינוג, The White Stipes ועוד רבים אחרים. ביורק, שלא במפתיע, הייתה כנראה האומנית הראשונה שגילתה עניין בראשו היצירתי של גונדרי, וזה יצר לה את הקליפ המופתי Human behaviour. השניים המשיכו לעבוד בשיתוף פעולה מספר שנים. עלילה בקליפ , אם אכן קיימת כזו, היא תמציתית: השלמה של סצנות קצרות ודימויים רלוונטיים לידי סיפור שלם. המעבר לקולנוע הוא מסובך. גונדרי הציג את סרטו “שמש ניצחית בראש צלול” בשנת 2004. זהו אומנם אינו סרטו הראשון, אך היה פורץ דרך בקריירה של גונדרי. ובכל זאת, הכל נראה מושלם ואחיד, כאילו ואין באמת מציאות ואין באמת פנטזיה, הכל אחד.
הסרט הפך ללהיט אלטרנטיבי וזכה לשבחים רבים על העלילה, אך בעיקר על העיצוב האומנותי שעליו הופקד גונדרי עצמו. כמו בקליפים שיצר, גם בסרט ישנם מעברים חדים בין מציאות לפנטזיה ובין מציאות לחלום. הסרט “מדעי החלום” , פנטזיה רומנטית קסומה, גם הוא נכתב על ידי גונדרי. אחד מהקליפים המיוחדים ביותר של גונדרי נוצר בעבור The Chemichal Brothers. בקליפ שעוצב ובוים עבור שירם Star Guitar, הניח גונדרי מצלמה על חלון רכבת ותיעד את דרכה. בתחילת הקליפ, נראה כי אין הרבה מעבר לנוף המתחלף, אך לאט לאט מסתבר שכל הנוף, המבנים והאובייקטים הנשקפים דרך חלון הרכבת מסודרים ועוברים מול עניינו בהתאמה מושלמת לקצב השיר. הפשטות של הקליפ היא ההופכת אותו לקסום וממכר. הטכניקות היחסית פרימיטיביות, העבודה בתלת מימד פיזי והחומרים האורגנים, הופכים את עבודותיו של גונדרי לייחודיות. מעצבים ובמאים רבים פנו בעקבותיו של גונדרי חזרה לעולם האפקטים הישן. ניתן למצוא ברשת סרטים רבים המתעדים את עבודותו של גונדרי, מודלים שהוא יוצר לעבודותיו, תהליך העריכה והקונספט לפרסומות, קליפים ויצירות וידאו אחרות.
מאת רענן שטרן