כשאילת דר נכנסה בפעם הראשונה לדירה, נגלתה לעיניה דירה חשוכה מאוד, עמוסה בעץ כבד, הנמכות גבס וקירות עמוסים בטפטים פרחוניים וישנים. ניכר היה שלא נגעו בדירה שנים רבות.

 

 

בעזרת המנחים בפרוייקט המנטורינג, מעיין זוסמן ואדריכל אמיר נבון, החליטה אילת  “לפתוח” את הדירה לחלוטין ולהאיר אותה תוך כדי שהיא מחלקת  את חזית הדירה לחלק סגור ולחלק פתוח היוצר מרפסת מקורה. מאחר והדירה נמצאת בבניין שהוקם בשנות ה 60, כבר בשלב ההריסה הבינו חברי הצוות שהדירה מאתגרת, חלק מהקירות ממש התפוררו והיה צורך לחזקם וליישרם. בנוסף, במהלך החשיפה התגלו קורות ועמודים שעד אותו הרגע לא היה ידוע  על קיומם, מה שגרם לצוות לעצור ולבחון מחדש את העמדת וחלוקת הדירה.

 

 

“היה לנו ברור כבר בהתחלה שאנחנו מעוניינים לבסס את רוב חלוקת החלל בנגרות ולא בבניה על מנת ליצור מראה נקי ולחסוך במקום. מטרה משמעותית נוספת שהוגדרה בפרוייקט הייתה לייצר הפרדה הברורה בין החלל הפרטי לחלל הציבורי שאינו מגיע על חשבון הרצון לפתיחות” מספרת המעצבת אילת דר.

 

 

בחלוקה של החלל הפרטי נעשתה עבודה מעניינת על ידי יצירת תמונת ראי של חדרי השינה והרחצה, מה שאפשר את מיקום עיקר מערכת האינסטלציה בקיר אחד משותף. תמונת הראי באה לידי ביטוי גם בהמשכיות של המטבח למרפסת, על ידי מיקום שני שולחנות משני צדדיו של קיר הזכוכית, שיוצרים יחד תחושה של שולחן מוארך והשתקפות.

 

 

אחד האלמנטים המרכזיים והמסובכים  מהפן העיצובי, היה תכנון קיר נגרות המכיל הן אחסון דו צדדי והן מעבר לחדרי השינה והרחצה דרך דלתות נגרות. במסגרת עבודות הנגרות האישיות נוצרה גם פינה קסומה המבוססת על ספסל ישיבה עצום מחופה עץ עם חלון בלגי ענקי המשקיף לרחוב.

 

 

היום, 4 חודשים אחרי, כשנכנסים לדירה, מורגש היטב כי התחושה העמוסה והחשוכה הוחלפה בתחושה של המשכיות מינימליסטית עם טאץ’ קלאסי, נעים וקליל אבל עם המון עומק והתרחשות. בדיוק התחושה שרצתה המעצבת להעביר.