ישיבה היא המצב השכיח ביותר שבו אנחנו חווים את הארכיטקטורה. בין אם אנחנו עובדים, נרגעים, צופים בטלוויזיה, אוכלים, ישנים או משוחחים עם אחרים, ישיבה היא ליבת היחסים שלנו לארכיטקטורה. אנחנו יושבים בכיסאות רבים, חדשים בכל יום. אנו מצמידים את גופנו אליהם בלי מחשבה שנייה, והם פשוט שם לשאת את משקלנו פעם אחר פעם. “כיסאות הם פיסות מדהימות של רהיטים. כאשר אנו חושבים על העומסים שהם נדרשים לשאת. אבל כמובן שאנחנו לא חושבים עליהם כרכיבים מבניים, אנחנו רק חושבים עליהם כעל כיסאות. הזהות הפנימית שלהם גוברת כמעט על כל פרשנות אחרת של שימוש בהם. “מסביר המעצב בריאן ברש, שיחד עם יאנג לו לי והסטודיו שלהם, החליטו לחגוג את הכיסא בפרויקט החדש שלהם:

“SEAT” – עיצוב לפארק החופש באטלנטה, שנבנה מ-400 כסאות עץ פשוטים. “SEAT” היא יצירת אומנות המורכבת מכ-400 כיסאות עץ פשוטים שנערכו ונערמו עד ליצירת עיצוב בצורת גל תלת מימדי הנראה כעולה מן האדמה. זה מבטא באופן רשמי את תהליך הטרנספורמציה של הכיסאות, מפיסות של רהיטים שימושיים לרכיבים מבניים. זה אמור להיתפס כאוסף של כיסאות בודדים, אך כשמתקרבים, מבינים שלשבת באחד מהם תהיה פעולה מכוונת של כיבוש. זה חוזה חברתי זמני שמגדיר מחדש את התפיסה של פעולת הישיבה בארכיטקטורה. הכיסאות במרחב החיצוני מסובבים כלפי מעלה על העיר והשכונות הסובבות. בבסיס היצירה, הכיסאות פונים פנימה כדי ליצור חלל אינטימי, המאפשר מקום שיחה למבקרים.